'Haguigah
Daf 6a
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַווֵת. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה׃
Traduction
R. Simon b. Manassié dit: on nomme tordu qui ne peut se redresser un acte irréparable, comme celui d’avoir eu une relation illicite dont il est né un bâtard; car c’est différent d’un vol, ou d’une rapine, mal que l’on peut réparer en restituant au propriétaire le bien détourné. R. Simon b. Manassié (ou: R. Simon b. Yohaï) dit: On appelle tordu celui qui était bien dressé en principe et qui s’est détérioré plus tard, savoir l’homme instruit, versé dans la Loi, qui s’en est détaché.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''ש בן מנסיא אומר וכו' והוליד ממזר. ממנה שהביא פסולים בישראל ואי אפשר לו לתקן זה והן לו לזכרון ואין עונו נמחק בתשובה:
יכול הוא לחזור. דמי גניבתו וגזילו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא:
מעוות. משמע שהיה מתוקן ונתקלקל ונתעוות:
הלכה: 6a רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַג יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִיכָּן לָמַדְנוּ שֶׁאִין חֲגִיגָה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. לֹא מִמָּקוֹם אַחֵר. הָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן אֲחוֹי דְרַב סַפְרָא. וְהָא תַנֵּי. אַף בַּפֶּסַח כֵּן. מֵעַתַּה צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁשָּׁה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מֵעַתַּה צֵא מֵהֶם שְׁנֵי יָמִים הֲרֵי שִׁשָּׁה. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דוֹחָה שַׁבָּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּחָגּוּהוּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Ismaël: il est question du 15 (Nissan) pour Pâques, et du même chiffre pour la fête des Tentes (en Tishri); comme à la première de ces fêtes, le dernier jour peut servir à remplacer une omission du commencement, il en sera de même à l’égard de la fête des Tentes. R. Juda b. Safra au nom de R. Oshia interprète ce verset (Lv 23, 41): vous fêterez cette solennité à lÉternel 7 jours; or, cette fête des Tentes n’est pas de 7 jours, mais de 8; seulement, en défalquant le samedi compris dans cette série (21)Cf. B., Pessahim 70., on arrive au chiffre de 7 (il en résulte donc que l’obligation de cette offre ne l’emporte pas sur le Shabat). — Mais, demanda R. Yossé, est-ce bien de là qu’on tire la déduction que ce sacrifice ne prédomine pas la question du repos shabatique? N’est-ce pas d’ailleurs (de ce qu’il s’agit d’un sacrifice de particulier)? —Du reste, objecta R. Juda, frère de R. Safra, n’est-il pas dit aussi pour la Pâque de la célébrer 7 jours, et si l’on excluait le samedi de cette série de jours, il ne resterait que 6, au lieu de 7? Et de plus s’il se trouvait (à la fête des Tentes) que le 1er jour comme le dernier soit un samedi, il faudrait défalquer 2 jours, et il ne resterait que 6 (ce qui serait contraire au texte)? Aussi, R. Hanania est venu rectifier l’interprétation, donnée par R. Juda b. Safra au nom de R. Oshia, du verset précité (22)L'édition de Jitomir, si soignée d'ordinaire, commet ici une erreur de renvoi marginal, en indiquant le vers. de (Ex 12, 14), relatif à Pâques, tandis que la suite, parlant de 8 jours, n'est applicable qu'à la fête des Tentes.; s’il est vrai que cette fête n’est pas de 7 jours, mais de 8, il faut en déduire le samedi; et comme on sait déjà d’autre part que le sacrifice pacifique de fête (particulier) ne prédomine pas le repos shabatique, l’expression vous la fêterez a pour but d’indiquer que, même au dernier jour, on peut restituer l’omission du premier – (23)Suit un passage traduit (Suka 5, 6).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל. מכאן למדנו די''ט האחרון של חג ג''כ תשלומין לראשון הוא כמו דשביעי שהוא אחרון של פסח תשלומין לראשון הוא דילפינן ט''ו ט''ו לג''ש וליכא למיפרך הכא מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו דהא אנן לא. ילפינן ג''ש משביעי של פסח אלא ט''ו ט''ו מיום ראשון הוא דילפינן מה להלן יום ראשון יש לו תשלומין אף ביום האחרון אף יום הראשון של חג יש לו תשלומין גם ביום האחרון:
יהודה בר ספרא וכו'. דריש מקרא דוחגותם וגו' שבעת ימים והלא שמונה הם דלאחר דנפקא לן מג''ש דהאחרון נמי בכלל תשלומין הוא א''כ שמונה הם אלא ללמד ולומר צא מהן שבת שאין חגיגת החג דוחה שבת והרי שבעה הם:
אמר ר' יוסי וכי מכאן למדנו וכו'. דלדבריך הכתוב הזה מלמדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר כבר למדנו זה שהרי חגיגה אין זמנה קבועה דמיהת כל ז' יש לה תשלומין כדכתיב בהדיא וחגותם וגו' ואף דאכתי לא למדנו הג''ש ליום האחרון וא''כ כבר נפקא לן דכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה שבת כדילפינן בפ''ב דתמורה:
התיב וכו'. אהא דקאמר וכי שבעה הם וכו' מדייקי והא תני אף בפסח כן כלומר נימא אף בפסח כן דכתיב ביה נמי והקרבתם אשה לה' שבעת ימים וגו' מעתה צא שבת מהן הרי אינן אלא ששה:
הגע עצמך וכו'. זו קושיא אחריתא היא ואדחג מהדר הגע עצמך שאם חל י''ט הראשון של חג בשבת וא''כ אחרון של חג נמי בשבת מעתה צא מהן שני ימים שאין חגיגה נוהגת בהן הרי אינן אלא ששה. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דחג דשבעה מיהת ברוב השנים איתא אבל שמונה לא משכחת לה כלל:
אתא ר' חנניה וכו'. וקאמר לא כדאמריתו מעיקרא דרבי יהודה בר ספרא קאמר בשם ר' הושעיה לדרוש מקרא דוחגותם כדלעיל והוה קשיא וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת וכו' כדאקשי ר' יוסי אלא הכי הוא דקאמר יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה לדרוש מסיפיה דהאי קרא על תשלומין לי''ט האחרון וחגותם וגו' וכי שבעה הם וכו' אלא צא שבת מהם שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת כדלעיל וא''כ שבעה דקאמר קרא שפיר הוא אלא מה ת''ל עוד תחוגו אותו בהאי קרא הא בחגיגה מיירי אלא מלמד שי''ט האחרון ג''כ תשלומין לראשון והשתא לא צריכין למילף מג''ש דקאמר ר' יוחנן לעיל אלא מהאי קרא גופיה למדנו לתשלומין להאחרון:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲייָרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה֙ אָֽבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּר֭ מִבְּלִי֭ יוֹשֶׁב׃ וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit (24)Rabba à Lament., introduction.: @Si l’on voit en Palestine des villes ruinées, il faut savoir qu’elles n’ont pas subsisté par suite du défaut d’écoles et d’instituteurs, selon ces mots (Jr 9, 11-12): pourquoi la terre est-elle perdue, est-elle désolée comme un désert où personne ne passe? C’est que, dit l’Eternel, vous avez abandonné ma loi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דע. שזה גרם להם שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים להרביץ תורה ולהגדילה וכדדריש מקרא על מה אבדה הארץ וגו' שאלו לא עזבו את התורה היתה התורה מחזירן לטובה כדלקמן:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֶגֶל. דְּאָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּכוּלְּהֹם כְּתִיב וּבַיּוֹם וְכָאן כְּתִיב בַּיּוֹם. לְלַמְּדָךְ שֶׁהוּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בַּשְּׁמִינִי חָֽזְרוּ לַפַּיֵיס כִּרְגָלִים. בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי לָא. זְמָן. קָרְבָּן. פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן ותני כן וכו'. לעיל בפ' החליל בה''ו גרסי' להא עד סוף הלכה והתם הוא דשייכא על דקתני שם בשמיני חזרו לפייס כברגלים ואגב דאיירי ביום טוב האחרון מייתי לה נמי הכא:
'Haguigah
Daf 6b
משנה: הֶיתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. הִילְכוֹת שַׁבָּת חֲגִיגוֹת וּמְעִילוֹת כַּהֲרָרִים תְּלוּיִּם בִּסָעֲרָה. מִקְרָא מְמוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת. הַדִּינִים וְהָעֲבוֹדוֹת הַטַּהֲרוֹת וְהַטּוּמְאוֹת וְהָעֲרָיוֹת יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. וְהֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה
Traduction
La libération des vœux vole en l’air et n’offre guère une base d’appui (d’allusion biblique). Les règles relatives au Shabat, ou aux sacrifices de fête, ou à la prévarication, sont comme des montagnes suspendues à un cheveu (28)Image exprimée au (Shabat 5, 3). (aussi peu fondées), car elles dépendent d’une légère allusion à un verset de la Bible; tandis qu’un grand nombre d’autres règles, telles que les questions civiles, ou celles du culte, ou de la pureté et de l’impureté, ou des relations illicites, sont basées sur des textes précis. Pourtant les unes et les autres constituent l’ensemble de la Loi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היתר נדרים פורחין באויר. מעט רמז יש במקרא שיכול החכם להתיר הנדר ואין להם על מה שיסמוכו בהכתוב בפירוש כמו בהפרת הבעל לאשתו והאב לבתו שכתובין בהדיא אלא כך מסור הוא לחכמים בתורה שבע''פ וסמכו על הדרש לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו:
הלכות שבת וכו' כהררים התלויין בשערה. יש הלכות מהן שאינן תלויות אלא ברמז מועט במקרא כהר התלוי בשערות הראש והן הלכות מרובות בשבת כגון הא דאמרי' מלאכת מחשבת אסרה התורה והא לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב ומדסמך פ' שבת לפרשת משכן למדין אנו מלאכת מחשבת לשבת:
וחגיגות. המסקנא בגמ' דילפינן לקרבן חגיגה מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וילפינן וחגותם מויחוגו והואיל והעיקר מדברי קבלה ילפינן הרי הם כהררים התלוין בשערה:
והמעילות. לכדתנן נזכר בעה''ב ולא נזכר השליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד והא לא ידע היינו כהררים התלוין בשערה:
הדינין וכו' יש להן על מי שיסמכו. דינין לכדתניא נפש תחת נפש ודרשינן לממון נאמר כאן נתינה ונאמר למעלה בדמי ולדות נתינה וכו':
והעבודות. להולכת הדם דאע''ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצד המזבח וזורק אפ''ה ילפינן דעבודה היא מדכתיב והקריבו וזו קבלת הדם היא ואין הולכה אא''כ קיבל ומדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה ש''מ הולכה נמי עבודה היא:
והטהרות. להא דתניא ורחץ את בשרו וגו' מים שכל גופו עולה בהן ושיערו חכמים מ' סאה. וטומאות לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא בהדיא וילפינן מדכתיב כל הנוגע בהם דמשמע כולו וכתיב וכל אשר יפול עליו מהם דמשמע מקצתו הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו ושיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחילתו בכעדשה. ועריות לבתו מאנוסתו דלא כתיבא אלא דאתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה:
והן הן גופי תורה. מפרש בגמרא דהן והן גופי תורה קאמר כלומר בין אותם שיש להם על מי שיסמכו ובין אותם שהן כהררים התלוים בשערה אלו ואלו גופי תורה:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָֽאֲקַיֵּ֑מָה. פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּ. חוֹזֵר אֲנִי בִי.
Traduction
On a enseigné que R. Éliézer dit (29)J., (Nedarim 3, 1). Son avis est opposé à la Mishna. 5. Lœw, Forschungen d. wissenschaftl. Talmud Vereins, n° 1 (Beilage, n° 2 du Ben Chananja, 1866, p. 6). Cf. J., (Sanhedrin 10, 4).: on peut invoquer (comme base d’appui en faveur de la libération des vœux) ces mots (Ps 119, 106): j’ai juré et je tiendrai, car il arrive parfois de ne pas donner suite à un engagement; selon R. Josué, on peut invoquer ces mots (Ps 95, 11): j’ai juré dans ma colère; or, sur un serment prononcé ainsi, on peut revenir
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר''א אומר וכו' תמן תנינן וכו'. זה הכל ריש פ''ד דנדרים ושם פירשתי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. וְכָל הַנְּדָרִים לֹא חֲכָמִים הֵם שֶׁהֶן מַתִּירִין. כָּתוּב וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל. תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין לָהֶן אֶת נִדְרֵיהֶן. רַר יְהוּדָה בֵשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּתוּב לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. אַחֵר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה דְבָרוֹ חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁהוּא מַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (30)Ib.: il est 4 vœux que les sages délient. —Mais ne peuvent-ils pas délier tous les vœux? De ce que le chapitre des vœux suit ce verset (Nb 30, 2): Moïse parla aux chefs de tribus des enfants d’Israël, on déduit qu’il appartient aux chefs (ou sages) de délier les vœux des Israélites? (question non résolue). R. Juda dit au nom de Samuel: l’expression suivante (ib. 3), qu’il ne profane pas sa parole, indique que le particulier ne peut pas revenir sur son dire, mais un autre peut la rendre profane, savoir le sage apte à délier d’un vœu.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שְׁלַח לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵייָתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָֽפְרִין וּמַתְנִייָנִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִייָן. אָֽמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַייְתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי 6b קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. סַפְרַייָא וּמַתְנִייָנַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם י֙י לֹא יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת וגו'.
Traduction
R. Judan le Nassi chargea R. Hiya, R. Assé et R. Amé de faire un voyage dans diverses localités de la Judée pour y organiser l’instruction publique (25)V. J. Cohen, les Pharisiens, 1, 297-8 (Gius. Levi, Antologia, 292, n'a rien d'analogue).. Ils arrivent dans une ville où ils ne trouvent aucune trace d’enseignement. Indignés, ils demandent à être conduits auprès des administrateurs du pays, qui portaient le titre honorifique de gardiens de la cité. Dès qu’ils sont en leur présence: ''Quoi, s’écrient-ils, ce sont là les gardiens de la cité? Non, c’en sont plutôt les destructeurs. – Qui sont donc les gardiens, répliquent avec surprise les assistants? – Qui, reprennent les docteurs: les écrivains, les professeurs, ceux qui instruisent la jeunesse,'' comme il est dit (Ps 127, 1); si l’Eternel ne construit pas la maison, c’est en vain que les maçons y travaillent.
Pnei Moshe non traduit
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא ווִיתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר י֙י עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אוֹתִי עָֽזְבוּ אַווַתְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָֽזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָֽרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
Traduction
R. Houna ou R. Jérémie dit au nom de R. Samuel b. R. Issaac: on trouve souvent que Dieu a prémuni Israël au sujet de l’idolâtrie, ou des relations illicites, ou de l’homicide, mais il n’a rien dit du fait non moins grave de délaisser la loi, sans respect. Aussi est-il écrit (Jr ib.): C’est que l’Eternel dit etc.; il n’y est pas question d’idolâtrie, d’inceste, ou d’homicide, mais de l’abandon de la loi. R. Hiya b. Aba l’explique ainsi: C’est moi, dit Dieu, qu’ils ont abandonné, en n’observant pas ma loi, car l’un est la conséquence de l’autre, et la lumière vivifiante que celle-ci contient les eût rapprochés de moi. R. Houna dit: occupez-vous d’apprendre la loi, même sans but pratique immédiat, car à la longue vous finirez par la connaître, afin de la mettre en pratique (26)Pour les commentaires et les passages parallèles, 5. Schuhl, Sentences, pp. 348-9..
Pnei Moshe non traduit
אותי עזבו. לילך אחרי ע''ז ועל זה אוחרה אם לא היו עוזבים את תורתי לגמרי:
ותורתי שמרו. אף לעתים עתים:
השאור שבה היה מקרבן אצלי. קיצור לשון הוא וכמו מאמר שאור ותבלין הנותנין טעם וכלומר התורה שהיא שאור ותבלין נגד היצה''ר כמאמר חז''ל בראתי יצה''ר בראתי התורה תבלין ואלו לא היו עוזבים את התורה לגמרי כבר השאור והתבלין של התורה היה מקרבן לחזור אצלי לעבודתי:
למוד תורה. אפי' שלא לשמה אלא כדי להתכבד בה שמתוך וכו':
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
Traduction
Lorsque R. Juda voyait les honneurs rendus à un mort, où à des fiancés, il regardait ses disciples (pour les engager à prendre part à ces actes religieux), en disant (à l’opposé de R. Houna): l’action est supérieure à l’étude – (27)Suit un passage traduit (Pessahim 3, 7)..
Pnei Moshe non traduit
מתקלסין. משתבחין מבני אדם שהולכין אחריהן לכבודן היה נותן עיניו בתלמידים שיבטלו מלימוד וילכו להתעסק במצוה ואמר המעשה קודם לתלמוד אבל נמנו וגמרו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ובשיש שם מי שיעשה כדלקמן. וגרסינן לה עד סוף הלכה לעיל בפ''ג דפסחים בהלכה ז' וע''ש:
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָֽׁלְחוֹן וְאָֽמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי גַּבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source